לא ישראל ולא פלסטין
”ארץ כנען“ המקראית היא ארץ הענווה והכניעה
אוהד פלא 2025
איך קוראים לחבל הארץ המדמם המשתרע בין הים והירדן? האם זו ”ארץ ישראל“, או שמא ”פלסטין“?
מי שעוקב אחרי הכתיבה שלי יודע שכבר שנים לא מעטות שאני נמנע משני השמות הללו גם יחד. אינני קורא לארץ הזו ”ישראל“, ואינני קורא לה ”פלסטין“. ”כנען“ אני קורא לה, כשמה הקדום המובא בתורה.
יתכן שלא ידעתם אבל גם התורה עצמה לעולם לא קוראת לחבל הארץ הזה ”ארץ ישראל“. בכל הפעמים שהתורה מתיחסת לארץ, החל מאברהם ועד למשה ,היא תמיד קוראת לה ”ארץ כנען“.
כשאברהם נקרא על ידי ההויה בספר בראשית לעזוב את ארצו ומולדתו וללכת אל הלא נודע — ”לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״ — הוא יוצא והולך אל ארץ כנען: ”ויקח אברם את שרי אשתו… ויצאו ללכת ארצה כנען״.
משה מוציא את העם ממצרים ומבטיח להם להביאם אל הארץ אבותיהם אברהם, יצחק ויעקב, אך הוא לעולם לא קורא לארץ הזו בשם ”ישראל“. משה מלמד חוקים אותם יקיימו בני ישראל בארץ שלה הוא קורה, כמובן - ארץ כנען: ”כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם…״ (ויקרא י“ד). וכשהם מגיעים קרוב ליעד, הוא שולח מרגלים ”לתור את ארץ כנען״ (במדבר י“ג).
ארץ כנען. התורה מעולם לא קראה לחבל הארץ הזה בשם אחר.
ולמה אני מקפיד לקרוא כך לארץ? לא משום שאני כזה אדוק וצמוד לפסוקי המקרא, אלא משום שהשם כנען בא מלשון כניעה. אותה מילה מענינית שבאנגלית נקראת SURRENDER
לעניות דעתי הארץ שבין הים והירדן היא לא ארץ ישראל, ובטח שלא ”פלסטין“, אלא זו ארץ הכניעה — The Land of Surrender.
המושג של כניעה נתפס כשלילי על ידי אנשים רבים, בפרט אם גדלו בחברה מיליטנטית ומצ‘ואיסטית. להכנע? מה פתאום. זה נשמע נורא. כניעה נשמעת להרבה ישראלים ולהרבה פלסטינים ככניעה לאויב. אבל לא על זה אנחנו מדברים כאן. הכניעה של כנען היא התמסרות מוחלטת של האגו האנושי, היהיר והשתלטני, אל המימד האלהי העמוק ממנו. יפה הסביר זאת המיסטיקן ההינדי הגדול רמאנה מהרישי ( 1879-1950) ואמר: ”כניעה פירושה התמסרות אל מקורה הראשוני של הווייתך“
כל מי שמתיימר לתבוע בעלות על ארץ הקודש הזו, עתיד לנחול כשלון. ארץ הקודש הזו איננה מסכימה להיות שייכת לאף עם שחי עליה מתוך יוהרה בעלתנית: ”הישמר לך פן תשכח… פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת… ורם לבבך ושכחת… ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה… העדתי בכם היום כי אבד תאבדון״ (דברים ח, י“ז).
זוהי ארץ כנען — הארץ הקוראת לנו לגישה של הכנעה ולא של יוהרה ובעלות. כנען איננה ארץ הכיבוש. זו גם איננה ארץ התקומה. זו לא ארץ שפודים ”בדם ואש“ או בועלים בהתנחלויות.
כמו אישה משוחררת היודעת את ערכה, כנען איננה נענית לתביעות הבעלות המצ‘ואיסטית של אף אומה. היהודים, הצלבנים והמוסלמים כולם ניסו את לטעון עליה בעלות, אבל זה לא עבד וזה גם לעולם לא יעבוד.
הארץ הזו רוצה שנבין משהו בסיסי מאד ביחסי אדם ואדמה — בני האדם לעולם אינם יכולים להיות בעלים של שום ארץ, ובפרט לא של ארץ כנען. לכל היותר אנחנו מורשים לגור בארץ, כתושבים זמניים, שחייבים לזכור שהאדמה שייכת לרוח הגדולה: ”כי-לי הארץ (אומרת ההויה) כי-גרים ותושבים אתם עמדי״ (ויקרא, כ“ה, כ“ג).
טוב היה אם כל האומות האברהמיות האוחזות בלהט כתבי הקודש ירכינו מעט את ראשן בענווה, ויקשיבו רוב קשב לדבריהם של חכמי הילידים באמריקה: ”איננו בעלים של רעננות האוויר ושל ברק המים, איך תוכלו לקנות אותם מאיתנו? כל חלק בארץ הזו קדוש לעמי.“ (צ‘יף סיאטל 1854). שימו לב — ”כל חלק בארץ הזו קדוש לעמי“, אומר צ‘יף סיאטל, ולכן אין לאף אחד בעלות עליו. איננו יכולים למכור את האדמה משום שהיא איננה שלנו מלכתחילה. אלו בדיוק הדברים אותם רצתה כנראה להנחיל התורה דרך חוקי השמיטה והיובל, כשאמרה: ”והארץ לא תמכר לצמתת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי״
בין הים והירדן שוכנת ארץ כנען The Land of Surrender. הארץ שלא תסכים לבעלות ישראלית או פלסטינית, צלבנית או עות‘מנית. הארץ שמחכה שנבין שהאדמה לא שייכת לשום אומה, גם אם ניתנה לה הרשות לגור על פניה.
ארץ הקודש היא ארץ האלהים.
עיר הקודש היא עיר האלהים. לא עיר של יהודים, לא עיר של מוסלמים ולא של נוצרים. היא לא עיר של רומאים שכדי למחוק מדפי ההיסטוריה את השם ”יהודה“ התחכמו וקראו לארץ ”פלסטינה“, על שם הפלישתים שנכחדו כבר 600 שנה קודם לכן.
יום אחד יקום דור שיבין ש"אנחנו לא יורשים את האדמה מאבותינו - אנחנו שואלים אותה מילדינו“ כדברי הצ‘יף בלק-אלק משבט הלקוטה. יום יבוא ויקום דור שיבין שכדי לחיות בארץ כנען חייבים להלך עליה בענווה רבה, ולא מתוך בעלתנות אתנוצנטרית. יום יבוא ונבין יחד שכדי לחיות בארץ כנען, עלינו לחיות יחד. לא רק ערבים ויהודים, אלא גם ציפורים ותנים, איילות ונשרים, תאנים וגפנים.
כל עוד איננו קולטים זאת, ארץ כנען תוסיף ותהיה: ”ארץ אוכלת יושביה“ כדיווחם של המרגלים ששלח משה (במדבר י“ג).
עלינו לשחרר בענווה את כל הנרטיבים של הבעלות — היהודית והמוסלמית כאחד. עלינו להפסיק לריב כמו ילדים קטנים שאוחזים בצעצוע וזועקים מרה, ולהתחיל להקשיב לארץ עצמה שלא מוכנה להיות בבעלות אף אומה, ומבקשת שנזכור שכולנו רק ”גרים ותושבים“ הזוכים לחיות עליה, והדרך היחידה לחיות עליה בשלום היא — בהכנעת כל נרטיב של אגו לאומי, ופיתוח התודעה של ישיבה על הארץ בענווה על מנת ”לעבדה ולשמרה“ (בראשית ב‘). אז ארץ כנען וכל המזרח התיכון יפרחו מעל ומעבר למה שאנחנו יכולים לשער כעת בדעתנו ויחזרו להיות ”גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם“ (בראשית ב‘) — גן עדן עלי אדמות.
