שישמע עלבונו וידום וישתוק

כשהייתי בן שנתיים התחוללה מלחמת ששת הימים. אמא שלי מספרת שאמרתי שכשאהיה גדול ואהיה בצבא אני אתגייס לצוללות, ואם תהיה מלחמה אני אתחבא מתחת למים עד שתגמר המלחמה.

בתיכון, כשכל החבר׳ה העמיסו סלעים בתרמיל ורצו על הגבעות כדי להתכונן לאימוני כושר כי רצו כל כך להתקבל לסיירות מובחרות, אני ישבתי במדבר במדיטציה שעות רבות ותרגלתי זן. לא הבנתי את ההתלהבות שלהם מלהיות לוחמים. וכי לא ברור להם שהם הולכים להיות בשר תותחים במלחמות שמנוהלות על ידי גנרלים ופוליטיקאים מושחתים? לא הסכמתי להרוג אחרים עבור פיסת קרקע ולא עלה בדעתי להיות פיון במשחק של מכונות המלחמה. ידעתי שכנראה אשב על זה בכלא או שאשתחרר מהצבא על סעיף פסיכי. הסכמתי לזה. להיות מוכרז כלא נורמלי נראה לי הרבה יותר שפוי מאשר להיות נורמלי ולהסחף עם הזרם הישראלי המיליטנטי.

בסוף חזרתי בתשובה. נכנסתי לישיבה (סוג של כלא מרצון…) ולמדתי תורה וקבלה בין 14 ל 16 שעות ביממה במשך כמה שנים טובות. זה היה סוג של צוללת… צללתי אל מתחת לפני השטח עמוק עמוק אל אוקיינוס הקבלה.

שוחררתי מהצבא סופית כשנולד לנו ילד עם מצב בריאותי שחייב השגחה 24/7. יהוא נולד ומייד פטר גם אותי וגם את עצמו משירות צבאי. השבח לאלה.

כשנחלצתי מהעולם החרדי התחלתי לסלול דרכים לא שגרתיות. מאז סוף שנות התשעים של המאה שעברה, אחת לכמה שנים , היו שבחרו להשמיץ אותי פומבית. זה עזר להם למכור עיתונים ולגייס את דעת ההמונים לטובת איזה נרטיב בו צידדו.

מעולם לא השבתי מלחמה. גם לאחרונה, כשכתבו עלי שקרים מופלאים בעיתונות וברשתות החברתיות בחרתי לנהוג כהמלצת מורי החסידות, שגם הם ידעו רדיפות לרוב, ואף על פי כן המליצו בכל פה ש— ״ישמע עלבונו ויידום וישתוק״ .

כנגד הרבה ממה שאמרו עלי יכולתי להביא מסמכים, צילומי מסך ועדויות שונות ולהוכיח שמי שמדברות ומדברים עלי סרה אינם דוברי אמת (לא משום שאני כזה צדיק. אלא משום שאני גם לא כזה רשע. האמת תמיד מורכבת, רב פנית, ולא פשטנית. צדקנות והתלהמות בדרך כלל יושבות על צללים מודחקים של אותם אנשים מתלהמים עצמם. אבל זה המסע שלהם. ואני לא מעוניין להלחם בהם. בחרתי להתפלל להתעוררות פנימית של כל מי שנלחם בי, וכך אני עושה יום יום. הלואי וישמעו תפילותי)

לכן מעולם לא יצאתי בתביעות דיבה. שקלתי זאת כשהתעצבנתי, כמובן, אבל בכל פעם הבנתי שזו קריאה עבורי להעמיק במסע הפנימי. שזו עוד הזמנה עבורי לעבור דרך עוד קצת מוות שמאני ולגלות בצד השני של מסע החניכה הזה חיים שאינם תלויים במה חושבות עלי הבריות.

תודה לכל המשמיצים. גם אם אתם מתייגים אותי אני בוחר כרגע שלא להתנצח.

אני גם לא נמנה על הימין או השמאל. ברור לי שהצדקנות של השמאל היא אלימה לא פחות מהאלימות של הימין (שלפחות לא מנסה להסתיר זאת). ברור לי שממשלת ישראל למשל עושה דברים נוראים בגדה המערבית ועזה. כל מלחמה בעיני היא רצח. אבל ברור לי גם שהצד השני לא כזה חמוד. הפלסטינים וההנהגה שלהם לאורך הדורות וארגוני הרצח שלהם בואו נגיד שלפחות לקחו חלק ביצירת המציאות בה הם חיים כיום. הגיהנום בו הם חיים איננו רק אשמת מישהו אחר, גם אם בממשלת ישראל יושבים מפיונרים ופסיכופטים מוחלטים. השמאל העולמי לא רואה את התמונה במלואה ובצדקנותו וחוסר יכולתו להביט במראה משליך את הצל שלו החוצה ומאשים אחרים. אם למשל אנשי קליפורניה החמודים של תרבות הווק האמריקאית יתנו דין וחשבון על המדינה בה הם חיים והמיליונים הרבים של חיים שהיא גבתה כדי שהם ישבו לבטח בארצם וילמדו את כולנו מוסר — טבח השבטים האינדיאניים, עבדות השחורים, מלחמות ארה״ב מהירושימה ועד ויאטנם, קןריאה ואפגניסטן ועוד היד נטויה — אולי לא יהיה להם פנאי נפשי להאשים אחרים במה שהם עצמם מפחדים לראות במראה אודות המוסריות של ישיבתם על יבשת אמריקה.

השמאל ותרבות הביטול חובבים תודעה קורבנית, אוהבים להיות גיבורים מושיעים וצודקים נורא.

וזה פחות הקטע שלי.

יהי רצון שכולנו נתעורר להכיר באופנים הנסתרים שקושרים אותנו זה לזה, מעבר לגבולות, שפות ואידיאולוגיות ומעבר למאבק המגןחך של מי יותר קורבן ולמי מותר להפנות אצבע מאשימה כלפי אחרים.

כשימאס לנו מהמשחק הזה של האשמות הדדיות אולי נוכל לייסד כאן תרבות חדשה, למען ילדנו ונכדנו. למען הדורות הבאים.

וזה תופס גם כלפי ידידי מקהילת המודעות (עאלק) או הטנטרה, או איסתא העולמית , או כמו שכמה חמודים צדקנים אןהבים לקרוא לנו ״כת האיסתא״

מורי ורבי ר׳ זלמן נהג לומר:

“The only way to get it together, is —- together “