על הפורנוגרפיה
"עוררות נמצאת בראשית החיים. כל ההתחלות הן פנטזיות. אולי, פנטזיות מיניות. האם אני אומר שהעולם מתחיל בפורנוגרפיה?"
ג'יימס הילמן: Pink Madness
אני עומד לומר כאן כמה דברים שאנשים לא רגילים כל כך לשמוע על הנושא הנפיץ של פורנוגרפיה.
גניבת הדעת
אחת הבעיות שיש בעיני לנושא הפורנו, היא שהוא מדכא את הדמיון היצירתי הטבעי, שקשור באופן יסודי לאנרגיה המינית שלנו. המוח מקבל תבניות מוכנות מראש, שאומרות לו: ’ככה זה צריך להראות‘. או: "ככה מתנהגים במין". התבניות המזוייפות הללו נחרטות עמוק בתודעה, בפרט אם נחשפים אליהן בגיל שבו המוח עדיין מתעצב. לולא היה פורנו זמין, היצר המיני היה מוצא דרכים אישיות, יצירתיות, לתעל את האנרגיה הזו, שבמקורה הינה יצרית ויצירתית כאחד. הפנטזיה המינית שלך הייתה לפחות שלך, היה לה חותם יחודי, יצירתי. היית מגלה עולמות חדשים שנובעים משילוב של המיניות שלך עם שאר התחביבים שלך למשל, וזה לא היה נראה כמו העתק הדבק מאיזה אתר גנרי. עכשיו רוב הפנטזיות שלך מוזנות מתבניות בנאליות, שהחברה יצקה לך אל המוח, באופן שישמר אותך כיצור צפוי בתוך מערכת משעבדת. אל מול הארוס הטבעי, שמשמש בנפש כגורם מתסיס ויצירתי שנועד להזכיר לנו את הפראיות הראשונית, הבריאה והבלתי מתורבתת שבנו, ולעודד תהליכי Rewilding, הפורנו משמש כיום כגורם מביית (Domesticating) המדכא יצירתיות.
בואו נכנס עוד טיפה לעומק הנושא האחרון:
פורנוגרפיה כגורם מביית
נדמה לנו שהעבדות עברה מן העולם, אבל האמת היא שגם בחברה המודרנית והליברלית, אנשים עדיין חיים כמו עבדים – עבדים של המערכת עצמה. הקטע המעניין הוא שהפורנו מסופק על ידי אותה מערכת חברתית עצמה, רק מתחת לשולחן. הפורנו מסופק ל"עבדים" המתוסכלים כסם מרגיע, כדי שימשיכו להיות עבדים ממושמעים ולא יתמרדו. ככה לפחות אני מציע לראות את זה.
אנשים רבים חיים כשהם כבולים למשרד הקטן בו הם עובדים, כבולים לשגרה המרוקנת, לנישואים מתסכלים, לילדים שהפכו לעריצים קטנים, ואז הם מוצאים לעצמם פינה חשוכה לצרוך בה פורנו בסתר, לגרות את עצמם, לשפוך, לפרוק מתח ולהמשיך הלאה.
כשעבדים צורכים סמי הרגעה, כמו פורנוגרפיה, אז במקום שתווצר מהפכה נוצרים עוד אתרי פורנו. במקום לשאול "איך אני משנה את החיים שלי?" – אתה מחכה לרגע בו תוכל סוף סוף לפרוק את המתח שצברת מלחיות חיים בלתי מספקים בעליל, ולהירגע מול המסך.
עבדים מסוממים לא עושים מהפכות. וכשבנוסף לכל סם ההרגעה מסופק מתחת לשולחן, כמשהו לא מוסרי, אז העבדים הצורכים אותו מרגישים גם אשמים ובלתי מוסריים, מה שעוזר כמובן לשעבד אותם יותר בקלות בהמשך.
כך הורג הפורנו שתי ציפורים במכה.
הניצוץ הקדוש
ויחד עם זאת, בתפיסה הקבלית אנחנו טוענים שבכל קליפה יש ניצוץ קדוש. כלומר, בכל שקר יש נקודה של אמת - גם אם היא קבורה תחת ערימות של עיוות. ולכן עלינו לשאול את עצמנו מה באמת אנשים מחפשים בפורנו?
אני יכול לחשוב על כמה תשובות, ובטח ישנן תשובות נוספות.
למשל — חירות!
זמן פורנו הוא זמן שבו אתה עושה מה שאתה רוצה, לא מה שאשתך רוצה, ולא מה שהחברה מצפה ממך, ולא מה שהבוס אמר לך לעשות. משום כך נדמה לך שבצריכת פורנו אתה מורד במוסכמות, למרות שכאמור, אתה רק צורך את סם ההרגעה שמעניקים לך הגורמים המשעבדים מתחת לשולחן כדי שתמשיך להיות עבד נרצע.
סקרנות טבעית — היא עוד תשובה טובה, לדעתי. בכל דבר שאנחנו אוהבים אנחנו רוצים להכיר גוונים שונים, כמו שאוהבי בישול רוצים לטעום מטבחים שונים, חובבי יינות יטעמו יינות שונים, ומוזיקאים יתנסו בסגנונות שונים של מוזיקה. אבל מי יתן לנו את האפשרות להכיר הרבה גוונים של אברי מין וסגנונות של סקס? לכן, אתרי הפורנו משמשים כסוג של אוניברסיטה-פתוחה לסקס. יש לך קטגוריות שונות, ואתה יכול לעבור השתלמויות בכל אחת מהן.
הפורנו משמש גם כפינה קטנה של הנאה ועונג, בפרט אצל אנשים שעסוקים הרבה בהקרבה עצמית וריצוי. אנשים שמתיחסים לעונג של עצמם כחטא, או כמשהו שאמור להיות אחרון בסדרי העדיפויות שלהם. דרך הפורנו הם סוף כל סוף נענים למה שהם עצמם נהנים ממנו, ולו לכמה דקות. זה לא עבור אף אחד אחר. רק עבור עצמם.
יש כמובן גם את נושא פורקן המתחים שאנשים מחפשים דרך האוננות מול פורנו. כשהגוף מלא סטרס מחיי היום יום, אורגזמה יכולה לשמש תרופה טבעית לאיפוס המערכות. אדבר על כך עוד בהמשך.
כל אלה ועוד הם צרכים לגיטימיים, שאנשים מנסים למצוא להם מענה דרך צריכת פורנו. הבעיה היא שפורנו לא באמת עונה על הצורך. הוא רק מרגיע את הכאב לרגע. הוא נותן מענה קצר טווח, כמו משכחי כאבים, שלא מרפאים מחלה אבל בהחלט מרגיעים את הסימפטומים שלה.
עיניים שלי
גם אם התלבשנו בחליפות ועניבות, מתחת לכל הלבושים אנחנו עדיין יצורים פרימיטיביים, ואני חלילה לא אומר זאת לשלילה.
אנחנו יצורים שבטיים. הטבע שלנו כפרימטים (קופי-אדם) לא השתנה הרבה באלפי השנים הבודדות של הציוויליזציה הנוכחית. העיניים שלנו רוצות לראות את הגוף האנושי במערומיו, כמו "בגן עדן", כלומר כשהיינו ציידים-לקטים. הנפש מבקשת מפגש עם עירום לא כארוע יוצא דופן, אלא כחלק אורגני מהחיים. זה מרגיע אותנו. אולם כמובן, במקום שמפגש עם הגוף העירום יהיה משהו טבעי ופשוט, העירום הפך בחברה שלנו לטאבו, ל“מים גנובים“, ומשום כך נוצרה תעשייה שמספקת את זה בשוק השחור.
לדעתי, לילדים שגדלים עם עירום טבעי, ללא בושה או אשמה, ומצד שני גם בלי שדוחפים להם את זה לפנים — אין פוטנציאל גדול להתמכרות לפורנו.
יש סקס אחר, הביאוהו לכאן
בעיה נוספת קשורה לדלות ההכרה ממנה סובלים מרבית בני האדם ביחס לאיכות האפשרית של המיניות שלהם. האמת היא שאכן ”יש סקס אחר“ כמו שאמרה יונה וולך, והיה עלינו, המורים והמחנכים, להביאו לכאן. רק שהסקס האחר הזה הוא חתרני. הוא משחרר שעבודים, וזה לא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרסים המובנים בחברה הקפיטליסטית-פטריארכאלית.
כל חוויה מינית שיוצאים ממנה עם תחושה של דלדול וריקנות היא סימן לשימוש לא נכון שנעשה באנרגיה המינית שלנו. סקס, עם אחרים או עם עצמך, אמור להיות מתגמל, מרפא ומעשיר את הנפש והגוף. אם יצאת ממנו מדולדל, מתוסכל או מנוכר, סימן שמשהו שם לא עבד נכון.
המדען הגאון ווילהלם רייך קרא לאנרגיה האורגזמית ’אנרגיית האורגון‘ והתייחס אליה כאנרגיה קוסמית, שחשוב שתזרום דרך הגוף האנושי ללא חסימות. כדי לחוות אורגזמה שכזו, הדגיש רייך, יש להתמסר לחלוטין לגל האנרגטי הקוסמי הזה, מבלי לנסות לשלוט עליו. ה-FBI בשנות החמישים לא אהב את הרעיונות הללו, ורייך נכלא בגללם, עד שלצערנו הרב – מת בכלא. טרגדיה של ממש.
אני רוצה לומר משהו שאולי ישמע לרבים מכם מוזר: לא רק שיש אפשרות ביולוגית לחוות אורגזמה בלי שפיכת זרע (כמו שמסבירים כיום כל מורי הטנטרה), אלא שיש גם אפשרות לשפוך זרע בלי לחוות אורגזמה של ממש.
למעשה, רוב הגברים כיום פולטים זרע מבלי לחוות אורגזמה קוסמית אמיתית, ובדיוק משום כך הם נשארים עם תחושת ריקנות. זה לא בגלל שהם ”בזבזו אנרגיית חיים“ בעצם הוצאת הזרע עצמה, כמו שיגידו הדתיים ואנשי הטאו-טנטרה גם יחד. אלא משום שלא חוו אורגזמה קוסמית עמוקה. זוהי שיטתו של וילהלם רייך. אחרי שחווית אורגזמה קוסמית, בין אם שפעת זרע ובין אם לאו, לא רק שהמערכת העצבית שלך נותרת במצב שקט, מאוזן, היא יוצאת מהאירוע במצב חיוני מאד ומלא השראה. לא עם אשמה, ריקנות או עייפות שמאפיינות את רוב הגברים המאוננים, אלא עם חיות, השראה ושמחה.
הנקודה היא שכדי לחוות אורגזמה שכזו עלינו לשחרר שליטה, וגברים רבים לא יודעים איך. למעשה, כל כך הרבה גברים מחפשים למצוא דרך לשלוט על המין עצמו, או על השפיכה, וחלקם משתמשים לצורך כך בכל מיני שיטות, כולל מה שנקרא כיום "טנטרה". אלא שבמקום ללמוד לשלוט על המין גברים צריכים ללמוד להתמסר ולשחרר שליטה כדי לאפשר לגל האנרגטי העצום והקוסמי הזה להתנפץ דרכם. לשחרר שליטה זה מפחיד, אבל רק כך ניתן לחוות אורגזמה מלאה.
אוננות כרפואה
ד“ר ניקול פראוס (Nicole Prause) - חוקרת שקיבלה דוקטורט ממכון קינזי ועבדה במחלקה לפסיכיאטריה ב-UCLA רצתה לחקור את ההשפעות המיטיבות של האוננות על בריאות הנפש. בארה"ב, אפילו בקליפורניה, היא לא קיבלה מימון למחקריה, וספגה התקפות קשות. היא נאלצה להגר מארה“ב, ולפתוח את הקליניקה שלה במקום פחות פוריטני.
על סמך מחקריה טוענת ניקול פראוס, שהטבע נטע בנו ידע מובנה, שמנחה אותנו כיצד לאזן את מערכת העצבים שלנו — כן — על ידי אוננות. קרובי משפחתנו, קופי הבונובו, הקרובים אלינו גנטית ב 98 אחוז וקצת, משתמשים במיניות להפחתת מתחים חברתיים כבר מיליוני שנה, וזה עובד להם בכלל לא רע. היא טוענת שאם היינו מלמדים אנשים לענג את עצמם כרפואה למצבי חוסר איזון, היינו כנראה מפחיתים את הצורך בתרופות נוגדות חרדה ודפרסיה. תוצאה שכזו כמובן לא תואמת את האינטרסים של חברות הפארמה או של מוסדות הדת, ולכן סביר שהפסיכיאטר שלכם ימשיך לרשום לכם מרשם תרופתי כימי, ולא ישלח אתכם ללמוד איך לאונן לרווחה, אם תפנו אליו בתלונה על דכאון או קשיי שינה.
בין פורנו להתמכרות לפורנו.
עד עכשיו דברנו על פורנו באופן כללי. אבל יש גם את נושא ההתמכרות.
התמכרות לפורנו, כמו התמכרות לכל דבר אחר, היא בעיקר נסיון בריחה מרגשות לא נעימים, שאנחנו מעדיפים להמנע מלהרגיש. השאלה שראוי לאדם המכור לשאול את עצמו היא: מהם הרגשות שאני מנסה להמנע מלהרגיש על ידי הפעילות הזו? האם זו בדידות עמוקה? צער? עצב? אבל? כעס?
כשמזהים את המקור הרגשי, אפשר לעבוד עם השורש, ולא רק עם הסימפטום.
כל הרגשות שיש לנו הם חשובים וטובים בשורשם. צריך לדעת איך לעבוד איתם בצורה נכונה, וזה עוד נושא גדול שהחברה המדחיקנית שלנו לא יודעת לעשות. אנשים בורחים מרגש, ואז כשאי אפשר לברוח יותר הם מתפוצצים מזעם, או מתרסקים בחוסר אונים, וחושבים שזה מה שזה רגשות. אבל זה ממש לא נכון. המאמר הזה איננו מיועד לדבר על רגשות, אבל כן אומר שרגשות הן כמו דגים, וחשוב לאכול אותם טריים. רגש שעמד מתקלקל והופך רעיל. וגם, רגשות לא נועדו כדי לפרוק אותם על מי שמולנו. הם איתותים של המערכת שלנו עבורנו. ולכן, כשלומדים לעבוד נכון עם רגשות מפסיקים לפחד מהם. להפך — מתחילים לזהות אותם כסממנים בריאים לכך שמשהו בחיינו חייב להשתנות.
מהפכה הדרושה
אישית מעולם לא צרכתי זנות, אבל במהלך שנות עבודתי יצא לי לעבוד מקרוב עם לא מעט גברים ונשים מתעשיית המין והפורנו. מקובל בתרבות ה'ווק' לראות את אותם אנשים כקורבנות, בעיקר אם הן נשים. יש איזו הנחה אפריורית ש“מה פתאום שאישה תרצה למכור את גופה תמורת כסף?“. בעיני זו שטות גמורה. כל מי שעובד בעבודה שכולאת אותו מוכר את גופו, את זמנו ואת חייו תמורת כסף. נכון, פועלי תעשיה לא מוכרים את איברי המין שלהם, אלא איברים אחרים, כמו אוזניים, עיניים, ידיים, רגליים. אבל האם זה משנה? האם הם לא מוכרים את גופם כדי להתקיים? ולא רק אנשי הצווארון הכחול. האם אנשים שתקועים במשרד ממוזג מתשע עד חמש ועובדים בעבודה משעממת כדי שמישהו אחר יתעשר על גבם אינם קורבנות גדולים יותר מאישה עצמאית שבחרה לפתוח רגלים אל מול המצלמה ולחייך כל הדרך אל הבנק?
נכון, יש הרבה ניצול מיני בתעשיית הפורנו כפי שהיא כיום, וחלקה משיקה גם עם זנות לא חוקית שבנויה על סחר בבני אדם. בדיוק משום כך אני בעד זנות חוקית וממוסדת. כזו שלעובדים בה יש זכויות מסודרות, ביטוח רפואי ואפשרות ליציאה לפנסיה מוקדמת. אני גם בעד פורנו מודע, פורנו שנעשה על ידי אנשים שבוחרים בכך כדרך לגיטימית להרוויח את לחמם. יותר מכך, אני בעד פורנו שיהווה דרך ליצירת חינוך מיני אמיתי, כזה שילמד ילדים ונוער על אינטימיות, סוגים שונים של מגע, סקרנות, חקירה, כבוד, גבולות בריאים, התמסרות לזרם הקדמוני, ואיך לחוות אורגזמה קוסמית.
מה שדרוש כאן זו לא צדקנות פוריטנית ואיסורים חינוכיים חסרי תועלת, אלא מהפכה אמיתית שתגרום לסם הפורנו המצוי כיום להיראות שטחי, משעמם ובלתי רלוונטי. ממש כמו שמי שהתנסה בטקסי אייאווסקה אמיתיים, לא יתעניין יותר בסמי פיצוציות.
רה-הומניזציה, הודיה וברכה
ולסיום, אני רוצה לומר דבר נוסף לכל צרכני הפורנו, שבוודאות נמנים על קוראי הדברים הללו, גם אם כלפי חוץ הם מדברים גבוהה גבוהה כנגד זה: תזכרו שמאחורי כל התמונות או הסרטונים שעל המסך ישנם אנשים אמיתיים. גברים ונשים שמנהלים חיים אמיתיים, משלמים חשבונות, ויש להם לבטים ביחס לעתידם ואולי אפילו שאלות עמוקות על משמעות החיים.
לכן, כשסיימתם לענג את עצמכם, תזכרו שהם בני אדם, ושלחו להם ברכה והודיה. אני מניח שלעובדי הניקיון, לנהג המונית או לשליח הפיצה אתם אומרים תודה, נותנים טיפ קטן, ומברכים אותם ביום נעים. למה שלא תנהגו כך גם עם הנשים והגברים שנתנו לכם שירות מיני, כזה שאף אחד אחר סביבכם לא היה מסוגל להעניק?
מעבר לכל המסכים – שלחו ברכה והודיה. הן היו שמחות לדעת שכך מתיחסים אליהן מצדו השני של המסך. מי יודע, אולי אפילו חיוך קטן ”ללא סיבה“ יעלה פתאום על שפתותיהן, מבלי לדעת שזה בגלל האנרגיה הטובה ששלחתם להן, מעברו השני של העולם?
