כיצד לערוך טקס חתונה אלטרנטיבי
אוהד פלא. 2025
הערת פתיחה: כמי שהוסמך לשמש כרב יהודי, אך פרש מהאורתודוקסיה, ערכתי טקסי חתונה אלטרנטיביים רבים, בעיקר עבור יהודים שרצו לקחת אחריות אישית על טקס החתונה שלהם ועדיין לשמור על ניחוח יהודי כלשהו. חיתנתי גם גבר יהודי עם אישה מוסלמית-סופית מהודו, חיתנתי זוג אהובים טורקיים שבאו מרקע מוסלמי, וגם ערכתי חתונה לפיה שוודית אחת עם חבר יקר שגדל כנער מורמוני אדוק. לתחושתי המאמר הזה יכול לשרת כל מיני זוגות שרוצים ליצור חתונה אלטרנטיבית, גם מעבר לגבולות המסורת היהודית.
מבחינה חוזית יבשה החתונה היהודית המסורתית אינה אלא הסכם שנערך בין איש ואישה, בו האישה לוקחת על עצמה מחויבות מונוגמית מוחלטת, האיש בתמורה מעניק לה בטחון כלכלי, ויחד הם מתכננים לבנות ”בית נאמן בישראל“.
אם האישה לא אוהבת את בעלה – זו אולי בעיה בשלום הבית, אבל לא עילה הכרחית לגירושין. אולם אם היא שוכבת אפילו פעם אחת עם מישהו אחר, ההלכה היהודית מחייבת אותם להתגרש מיידית, ובנוסף לכך היא גם "מפסידה כתובתה" – כלומר – היא מאבדת את הביטחון הכלכלי שהובטח לה. בימי קדם – היו עלולים גם להוציא אותה להורג, מדין ”סוטה“ או ”מנאפת“.
לעומת זאת, אם הגבר שוכב עם מישהי אחרת, הוא לא עובר בכך על דיני התורה, שמאפשרת עקרונית פוליגמיה. לכל היותר הוא עובר על תקנות חכמים מאוחרות, ולכן נוזפים בו. היו תקופות בהן היו אפילו מלקים אותו בבית הדין. אבל לא כופים על בני הזוג להתגרש בשל כך, ובודאי שעונש מוות לא מרחף בשל כך על ראשו. יתרה מזאת – הציפיה היא שאשתו תמשיך לקיים איתו יחסי מין, כחלק ממחויבויותיה כאישה כשרה.
אולם אם הוא לא מפרנס את משפחתו בכסף העומד לרשותו – זה עניין חמור, ובית הדין יכפה אותו לעשות זאת — כי זוהי מהותו של הסכם הנישואין היהודי מסורתי: בלעדיות מינית תמורת בטחון כלכלי.
עיון קצר בנוסח הברכה אותה אומר הרב בתחילת טקס החופה יסביר לנו הרבה:
"ברוך אתה ה‘ אלהינו מלך העולם, אשר אסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין. ברוך אתה ה‘ מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".
שאלה בהבנת הנקרא: מי הוא ה'אנחנו' שהברכה מתייחסת אליו? תשובה: קהילת הגברים. הקב“ה אסר 'לנו' (הגברים) לקיים יחסי מין עם נשים ארוסות (שימו לב, לא עם רווקות, אלא עם ארוסות), והתיר ’לנו' (שוב, הגברים) לקיים יחסים עם הנשואות ’לנו' (הגברים כמובן) על ידי טקס החופה והקידושין. היות ואחד מאיתנו הצליח להסתדר בחיים באופן כשר — אנחנו מברכים וחוגגים.
מבחינה עקרונית להסכם הזה היה כנראה הגיון ורלוונטיות בתקופה בה נשים לא יכלו להתפרנס בעצמן, ובטחון כלכלי היה עניין הישרדותי ממשי. גם היום, למי שחפץ בכך, זהו הסכם לגיטימי, והחפצים בכך מוזמנים לערוך טקס חופה ”כדת משה וישראל“ ברבנות, שזו משמעותו.
אולם אני לתומי סבור שעלינו להציע כיום מסגרת חדשה של קשר זוגי, מסגרת מקודשת, עמוקה ושוויונית, אשר תביא את האהובים יחד, מתוך מחויבות הדדית הראויה למה שבאמת קיים ביניהם. במאמר הנוכחי אנסה להציע כמה קוים מנחים לטקס כלולות שכזה.
למה בכלל טקס?
חתונה היא טקס המעבר, המעביר את האדם מלהיות אינדיבידואל הקיים כשלעצמו, למצב בו הוא הופך לחלק מיחידה גדולה יותר, שהיא הזוג והמשפחה. נקודות מעבר שכאלו מחייבות טקס, ריטואל, התרחשות שחורגת מהרגיל ומסמנת בנפש את המעבר הגדול הזה.
את טקס החתונה אני רואה ככור היתוך אלכימי: אל כור ההיתוך הזה מכניסים שני מרכיבים נפרדים, בוחשים, לוחשים ומחממים בהתלהבות הנפש, מברכים בלב טוב ומזמנים את השראת השכינה – ומה שיוצא בצד השני של הטקס זה ”משפחה“. לא עוד שני אינדיבידואלים נפרדים, אלא שני איברים (מובחנים, חשוב שיהיו מובחנים זה מזה) של שלם אחד, הגדול מסכום חלקיו.
קווי מתאר לטקס נישואין אלטרנטיבי:
אז איך יוצרים טקס אלטרנטיבי? קודם כל — שואלים את עצמנו שאלות עמוקות, ועונים עליהן בכנות גמורה, כל אחד בנפרד, רצוי בכתב.
הנה לכם רשימת שאלות לדוגמה:
*אם הייתי מדמה את טקס החיבור שלנו למשהו מהטבע — למה הוא היה דומה? (דמויים עוזרים הרבה יותר מניסוחים פורמליים. הם נוגעים ישירות בסיפור הפנימי אותו אנחנו חיים בעולם הנפש שלנו).
*מהם הערכים המקודשים שלנו, אשר יהוו את ערכי הליבה של משפחתנו, ועל ברכיהם נגדל את ילדינו, אם יהיו?
*קשיים ביחסים בין אנושיים הם חלק ממרקם החיים יחדיו. מה נעשה כשנקלע לקושי?
*מה מהווה עבורי ”דגל כתום“ כלומר סימן שמשהו לא בסדר ודורש תשומת לב? מה נעשה כשזה קורה?
*מה מהווה עבורי קו אדום ואין לחצות אותו, ואם הוא נחצה חלילה על ידי מי מאיתנו, זו עלולה להיות עילה לפירוק הנישואין?
*האם יש ”חוקים“ וציפיות הדדיות במערכת החיים שלנו יחד? אם כן, מה הם?
*מהם הדברים שחשובים לי כיום (זה עשוי להשתנות עם הזמן) כדי להיות ”שפוי“? כיצד הייתי רוצה לדאוג לכך שאוכל לתת לעצמי את הדברים הללו, כדי להיות שותף טוב יותר בזוגיות שלנו?
*מה קורה אם אחד מאיתנו מאבד עניין (זמני?) ביחסי מין עם האחר? מהן הציפיות שלנו מהאחר במצב שכזה?
*מהי רמת האינטימיות עם אנשים אחרים שלא מהווה בעיה כלל? האם ”צריך“ לדווח על כך לאחר? מהי רמת האינטימיות שדורשת שיחה גלויה בינינו, בה נסכים על המשך דרכנו — עם אותו אדם, בלעדיו, או בלעדינו…?
*האם אנחנו רוצים ליצור ריטואל קבוע של בחינה מחדש של דרכנו המשותפת, כל X זמן? אולי בשבוע הקודם ליום הנישואים בכל שנה? מה יהיו השאלות שנשאל את עצמנו בכל ריטואל שכזה?
*מהם הריטואלים, הסממנים, הסמלים הויזואליים והמוזיקליים שיתמכו בטקס הכלולות שלנו, כך שהטקס שנקיים יבטא את הערכים והמשמעויות הללו?
*באיזה פורום יערך הטקס כדי לתמוך במשמעותו העמוקה? (זכרו שתמיד אפשר לעשות טקס בפורמט פרטי יותר ומסיבה בפורמט ציבורי יותר). מיהם האנשים שחשוב לנו שיהיו נוכחים או אפילו יקחו חלק כלשהו בטקס?
על רשימת השאלות הללו אפשר כמובן להוסיף כהנה וכהנה, או לגרוע.
המלצה: המנעו מהתנסחות בשפה של מותר או אסור, ובפרט בכל הקשור לאדם האחר. קדשו את החירות העמוקה של האחר להיות מי ומה שהוא. יחד עם זאת, אתם יכולים בהחלט להציב גבול לעצמכם (ולא לאחר!), ולומר למשל: ”אם כך וכך יקרה, אני לא אוכל להמשיך XXX כמו קודם, ואצטרך לעשות XXX“. אמרו זאת לא כאיום על האחר, לא כעונש, ולא כנסיון לשלוט עליהם, אלא כהכרה במי ומה שאתם ובגבולות הראויים לכם, תוך השארת מקום חופשי לאחר להחליט על מעשיו מתוך הכרה בתוצאות הצפויות. לכל מעשה יש תוצאות הכרחיות (נסיעה ברכב שורפת דלק. אכילת גלידה מעלה את רמת הסוכר בדם. בינג‘ סדרות עד 3 בלילה יגרום למוח שלך להיות זומבי ביום המחרת). כדאי לדעת מהן התוצאות הצפויות למעשינו גם במרחב הזוגי, כדי שנוכל לקבל החלטות טובות יותר.
לאחר שכל אחד מכם לקח זמן וענה על השאלות הללו בפני עצמו, באים יחד, קוראים את התשובות ומתדיינים על ההבדלים ביניהן. זהו רגע טעון, וכדאי לבוא אליו בתשומת לב, נוכחות מלאה, חמלה וסקרנות. אין מצב שהתשובות של שניכם יהיו זהות. אנחנו אנשים שונים, וזה חלק מהיופי. תשובות שונות או אף מנוגדות זו לא בהכרח בעיה. כל אי הסכמה אינה אלא מקום להתרחבות התודעה, להכרה עמוקה יותר של עצמי ושל האחר, והזמנה ליצירתיות משותפת (ראו מאמר שלי על שלוש דרכים לפתרון קונפליקט: תמרור, כיכר או מנהרה).
אני ממליץ לעשות את התהליך הזה בליווי צמוד של אדם חכם ומנוסה, במרחב של טיפול או יעוץ זוגי. שווה לדעתי להשקיע בזה זמן וכסף, לא פחות מבשמלת הכלה.
על בסיס התשובות המאוחדות, אפשר יהיה לבנות טקס מיוחד המותאם למי ומה שאתם.
דברים שכדאי לשים אליהם לב כשמתכננים טקס:
1) לבוש: צבע, מרקם, ואוירה. כל לבוש משדר משהו. מה הייתם רוצים לשדר בטקס האיחוד המקודש שלכם? יש זוגות שהתחתנו מתחת למים בחליפת צלילה. יש זוגות שהתחתנו בעירום מלא או חלקי (בלי להזמין את הדודות) ויש כאלו שתופרים לעצמם חליפות של אנשים מהוגנים. מה אתם?
2) קהל: האם יש קהל לטקס ומה גודלו? האם הקהל פסיבי או שותף לטקס עצמו? האם זה קהל או קהילה?
3) מוזיקה: בין אם מוקלטת ובין אם חיה, מהם קטעי המוזיקה שילוו את הטקס עצמו? גם שקט זו מוזיקה. יש זוגות שיצרו תהלוכה של היפים יחפים בתופים וחצוצרות. יש זוגות שמשמיעים מוזיקה יוונית, ויש כאלו שבוחרים במארש החתונה. מה מרגש אתכם?
4) חופה: החופה היהודית היא סמל לקורת הגג המשותפת שבני הזוג נכנסים אליה יחדיו, והיא מהווה גם סוג של ”אור מקיף“, או הילה אנרגטית שבתוכה מתרחש הטקס. מי עומד תחת החופה? בעבר ההורים היו חלק משמעותי מהטקס, כי הם היו מעבירים את הילדים מרשותם לרשות עצמם. האם הוריכם צריכים לעמוד תחת החופה? אולי רק להכנס לברך ולצאת? מה מתאים לכם? מה מקומם של הילדים מיחסים קודמים ומה מקומו של הכלבלב?
5) עורכ\ת הטקס: מי יערוך את הטקס? מי יחזיק מרחב? שימו לב לא לקחת אדם שהופך את כל האירוע להופעה שלו ומחלק אחר כך כרטיסי ביקור. הטקס הוא עבורכם ועורך הטקס חייב להיות בשירות למרחב. האם זה גבר או אישה? או אולי שניהם יחד? האם זו סמכות דתית כלשהי? עורכת דין לעניני משפחה בטופס וורוד עם שלושה העתקים, או פשוט חברה או חבר שאתם מעריכים?
6) כתובה: הכתובה המסורתית מעגנת בהסכם ממון מחייב את חוזה הנישואין (בלעדיות מינית מצד האישה בתמורה לביטחון כלכלי). הכל כתוב ארמית אז ישראלים דוברי עברית לא מבינים מה נאמר בה וזה נשמע טוב כי לארמית יש אחלה צליל. אבל עצם הרעיון של ליצור כתובה הוא רעיון טוב. מסמך עליו חותמים שני הצדדים (ולא רק החתן כבכתובה המסורתית) שמפרט את הכוונות והמחויבויות ההדדיות שמהוות את ההסכם האותנטי שבין בני הזוג. אפשר לכתוב גם את זה בארמיתא אם רוצים.
7) עדים: האם יש עדים ועדות שחותמים על הכתובה שלכם (בכתובה המסורתית רק גברים יהודים שומרי שבת יכולים לחתום כעדים. כל השאר פסולים לעדות. אללי…)? מי הם האנשים שתרצו שישאו את הטקס שלכם כעדות חיה בליבם, ואיך הם חותמים על הכתובה? בכתב יד או בטביעת אצבע? בדיו, באקריליק או בדם?
8) מיקום: האם מקומו של הטקס שלכם באולם סגור אן בחיק הטבע? דואן-שרי ואני התחתנו למשל ליד מעיין בהרי הגליל העליון. כדי להגיע למקום הטקס אנשים היו צריכים לרדת דרך חורשת עצי ארז בה חיכו להם שדונים קטנים וחמודים (ילדי הקהילה) וכדי להכנס למתחם הטקס ליצני החצר שלנו ערכו על כל אחד בדיקה בטחונית מופרכת. המסיבה נערכה אחר כך במרחב אירועים סמוך.
9) סמלים בעלי עוצמה: טבעות, ארבע רוחות העולם, ארבעת האלמנטים, מזבח מרכזי, שערים סימבוליים, כוס יין, זרע, דם ודמעות, מאכלים מסורתיים או שוקולדים עם פטריות פסילוסיבין — מה עובד לכם? מה מהווה חלק משמעותי מהסימבוליקה ומהקוסמולוגיה של האיחוד המקודש שלכם, וכיצד תנכיחו זאת במהלך הטקס? בחתונה שלנו החזיקו ארבעה חברים דגלים צבעוניים לארבע רוחות העולם ובירכו את המרחב. ספירלה של נרות דולקים סימנה שביל בו צעדנו יחד אל מרכז הקודש. אני תקעתי בשופר והשמאן האינדיאני שערך את הטקס תקע בכונכיה ונתן לנו לעשן מהצ‘נופה שלו (”מקטרת השלום“). היא נתנה לי צמיד כסף פתוח (לסמל קשר שיש בו חירות) ואני נתתי לה טבעת שמסתובבת על טבעת אחרת, שוב, לסמל את החירות והתנועה החופשית ביחסים שלנו. היה זוג חברים שהזמין את כולנו לטקס אייאווסקה עם מוזיקאים מברזיל במדבר יהודה לכבוד חתונתם. תהיו יצירתיים. זה הטקס שלכם אחרי הכל!
10) איך מסיימים: שבירת הכוס מסמלת את סיום הטקס המסורתי. הרעיון העמוק שמאחורי זה הוא יפה — לזכור גם בעת השמחה את המקומות השבורים והחרבים שבחברה ובעולם שלנו ולהתפלל עליהם. מה יסמל אצלכם את סיום הטקס? ומה תעשו אחרי כן? בחופה המסורתית מלווים את הזוג ל“חדר היחוד“ בו, בזמן הקדום, היו מקיימים יחסי מין בפעם הראשונה, ומראים לכל הדודות את הסדין עם טיפות הדם שיוכיח את בתוליה הכלה. אני אישית בעד הרעיון של ללכת יחד לחדר ולהיות קצת עם עצמכם לפני שאתם פונים לכל המי ומי, נשיקות וצילומים. תבחרו מה מתאים לכם ותדאגו שהקהל ידע מה קורה ולמה כדי שיוכלו לתמוך בכם בכך.
אעצור בעשר נקודות. זה מספר טוב עם מסורת עשירה.
אוסיף רק דבר אחד, שמורי ורבי ר‘ זלמן שחטר-שלומי עליו השלום לימד אותי להוסיף להסכמי הנישואין בחופות שערכתי:
לא רק שחשוב להסכים על איך יפרם קשר הנישואין הזה, כשתרצו בכך (מה שנקרא ”גט כריתות“ במסורת היהודית) אלא שחשוב גם לדבר על מה יקרה אם, חלילה וחס, אחד מכם יעלם לתקופה ארוכה, או יסרב לתת ”גט“ לזולתו? ההמלצה היא שאחרי כך וכך זמן (שנה? שלוש שנים? תבחרו) קשר הנישואין בטל, והאדם שנשאר מאחור חופשי ליצור משפחה חדשה ולהינשא מחדש. שלא נדע מצרות, כמו שאומרות הדודות בחוכמתן, ולא נזדקק לכך.
שיהיה במזל טוב.
חמסה חמסה. טפו טפו.
שהאהבה תשרה במעונכם ותשתבח עם השנים כיין טוב.