לגשת אל הערפל
מאמר ל"מהות החיים"
נובמבר 2006 אוהד אזרחי
האם להתקרב לאלהים משמעו להיות יותר ויותר באור? יותר ויותר "מואר"? או שמא להיפך, להתקרב לאלהים משמעותו להיכנס לאפלה הגדולה, שבה מצוי המסתורין האלהי? כיום בעולם הרוח הניו-אייג'י מקובל מאד לזהות חוויות של קדושה עם חוויות של אור, ובהירות, אבל התבוננות קלה בתורה תגלה לנו שזו לא היתה תמיד התפיסה השלטת.
במעמד הר סיני נאמר כי "משֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים" (שמות פרק כ). אלהים מצוי בערפל, לא באור הבהיר והבוהק. אלהי סיני לא נתפס כמי שככל שאתה מתקרב אליו כך אתה חווה יותר אור בהכרח. לפעמים אתה חווה יותר ערפל ואי בהירות.
הבהירות שלנו היא לעתים בהירות מדומה. אנו יוצרים לעצמנו תיאוריות, הגדרות שבהן אנו מבקשים לתפוס את המציאות בה אנו חיים. זה טוב ושימושי לתפקוד היום יומי, אבל האם אלהים ימצא לנו גם כן באחת הקטגוריות שעושות לנו את העולם בהיר? לא תמיד. אלהים מפתיע את התודעה האנושית המוגבלת. האלהי הוא בלתי נתפס, וככל שאנו מתקרבים אליו, לעתים, נחוש פחות ופחות שאנחנו יודעים משהו על העולם והחיים. לכן משה היה עניו כל כך ("וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמה – במדבר יב), כי הוא ידע כמה בלתי ניתן לדעת משהו על כל דבר שהוא. מה שניתן זה רק ליצור הנחות שמהוות בסיס לתפיסה של התודעה את העולם לצורך שימוש יום יומי. לא יותר. ואין לדברים תוקף של ממש ממילא. אלא שאי הידיעה הזו מפחידה אותנו, ואנחנו ממהרים לדעת כביכול משהו.
להיות נוכח באי-ידיעה זו חוויה מיוחדת במינה, והיא קשה מאד למח האנושי. זו תחושה של כאוס, שגורמת לנו בדרך כלל לפחד ולהתכווץ אל תוך תבניות התודעה הידועות לנו מראש.
אבל בדיוק בזה נבחן משה במבחן הראשון שלו – בעת ההתגלות בסנה הבוער: האם הוא מוכן לראות את מה שהתודעה שלו פוסלת כבלתי אפשרי או לא. לפי המסופר במקרא הסנה הבוער לא נתקע למשה מול הפנים, באמצע השביל בו רעה את הצאן במדבר. הסנה התגלה בצד. לא על אם הדרך אלא במקום שכדי לגשת אליו צריך לסור מן הדרך: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה ..." (שמות ג').
משה נבחן בדיוק בזה: האם הוא מוכן לסור מן הדרך כדי לראות את הפלאי או לא. רבים מאיתנו חולפים יום יום ליד ניפלאות גדולות, אבל היות ואיננו מוכנים לראות נפלאות, היות ואיננו מוכנים לסור מדרך החשיבה שלנו ודרך התפיסה שלנו את המציאות המוח שלנו מנפה את הפלאות הללו החוצה מתמונת העולם המדווחת לתודעה.
הצורך המוחלט דשלנו לחיות בעולם שמובן לנו איך שהוא מנפה מתמונת המציאות את מה שמאיים על המובנות הזו – אם רק אפשר. ולרוב בהחלט אפשר, כי השיחים הבוערים ןההתגלוית האלהיות למיניהן אינם מופיעים במרכז שדה הראיה אלא בשוליו, כך שאם אנחנו רוצים להיות נורמאליים – נוכל לנפות את זה הצידה. אילו משה היה אדם יהיר ונורמאלי, כמו כל האנשים בעלי התודעה האנושית המפוחדת והיהירה שחושבים שתמונת העולם שלהם אכן אמיתית היא, הוא היה מנפה את התמונה הזו של הסנה אותה קלט רק בשולי שדה הראיה שלו כמשהו לא ריאלי וממשיך הלאה לרעות את הצאן.
בספר מלכים א פרק ח מסופר על האופן בו התגלתה השכינה במקדש שלמה בעת חנוכתו בענן כה כבד עד שאפילו הכהנים נאלצו לצאת מן המקום: "וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהֹוָה. וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהֹוָה אֶת בֵּית יְהֹוָה. אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהֹוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל".
אכן – האלהי מבקש לשכון בערפל. בכזה ערפל גדול עד שאפילו אלו האמונים על שירותו, הרוחניים והמורים והכהנים למיניהם צריכים פשוט לסגת לאחור ולומר בהכנעה – אני לא יודע כלום. כי ה' מופיע בערפל.
לפעמים אנחנו רוצים כל כך לדעת. לדעת מה בחדשות, לדעת מה התחזית, לדעת מה יהיה מחר, לדעת מה עתיד האנושות, לדעת מהי האמת, לדעת מה טוב ומה רע, לדעת את סוד החיים ואת מהות החיים – והתשובה האלהית לכל זה לפעמים היא פשוט ערפל אחד גדול ומעמיד במבוכה את כל ידיעותינו המגובבות.
מי מוכן לצעוד אל תוך הערפל?
מי מוכן לצעוד אל תוך האפלה, אל אי הידיעה, אל הספק, אל סימן השאלה הגדול ביותר הקיים?
למבוגרים בלבד זה מעורר אימה של חוסר שליטה וחוסר התמצאות, אבל לתודעה של ילד זה דווקא דבר שמעורר עניין ושמחה של הפתעה, גילויים חדשים והתרגשות. לצעוד אל הערפל, אל המסתורין, אל הבלתי ידוע, ולתת לאלהים להפתיע אותנו כל פעם מחדש.
"וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי סָר (מן הדרך הרגילה, כדי) לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה (קוּ-קוּ!), וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי!" (ספר שמות פרק ג
"וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְהֹוָה עַל הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים. וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן" (ספר שמות פרק כד).
רק מי שמוכן לגלות את אלהים מחדש, כמו ילד שמגלה את העולם כל פעם מחדש, מוכן ללכת אל הערפל, אל הענן, ולוותר על הצורך לדעת תשובות. אלהים לפעמים זה סימן השאלה הגדול ביותר בעצמו.