להתמסר לאהבה
דואן שרי אזרחי
(המאמר נכתב בדצמבר 2005 לפי הזמנה מאתר האינטרנט של "מהות החיים" באנגלית)
איך בכלל הצלחתי למוסס את השכבות שהקיפו את לבבי לאחר כל אותן שנים בהן דאגתי להיות אישה עצמאית באופן מובהק, המכורה לרעיון השליטה שלי בחיי? הרי אני הייתי זאת שתמיד הייתה הראשונה לעזוב מערכת יחסים – "לעזוב לפני שהוא יוכל לעזוב אותי" – זו הייתה המנטרה החרישית שלי. חייתי חיים של התמסרות חלקית לצד בני זוג בעלי התמסרות חלקית, שהיוו מראה משלימה לתמונת המצב שלי.
כמתנה עבורך אני פשוט אומרת כיום מכל הלב – "התמסרי". ובעיקר בתוך מערכת יחסים אינטימית. התמסרות היא פעולה של אהבה לאלהים, להוויה העליונה של עצמך ולעוצמה הגדולה ביותר. העוצמה האמיתית שלנו נמצאת ביכולתנו לאהוב. כדי להתמסר ולשחרר את המנעולים המקיפים את לבבנו אנחנו נדרשים לפעולות הכרוכות באומץ לב גדול.
מי בכלל רוצה לוותר על שליטה?
אחת מאלילות התרבות של ימי בית הספר התיכון שלי הייתה דמות מתוך מחזה פמיניסטי, שהוצג בארה"ב בשנות השבעים. המחזה עסק בקבוצה של אנשים שנפגשת יחד ומשוחחת על נושאים של אהבה ומערכות יחסים. שמו של המחזה פרח אמנם מזיכרוני, אבל הדילמות בהן עסקו הדמויות לא התפוגגו גם עם חלוף השנים. אחת הדמויות במחזה הייתה אישה פמיניסטית קיצונית, שהתנגדה לרעיון ההתאהבות ונמנעה מכך בכל תוקף. היא אמרה לחברותיה: "באמת, תחשבו על זה – עצם המעשה של לשכב עם גבר מוביל לאיבוד מסוים של שליטה ולויתור על כוח, ובפרט אם את מגיעה מזה לאורגזמה!" באותם ימים זה הרגיש לי כמשהו מאד אמיתי. לא רציתי לוותר על השליטה שלי לטובת איזה גבר. היום, עשרים ומשהו שנים מאוחר יותר, אני רואה את המילים הללו כשהן נושאות סביבן ארשת של עצבות.
למה, למה שאתמסר? את אולי שואלת. אולי את מרגישה יותר בנוח כשאת סגורה באופן חלקי ועומדת על המשמר גם בתוך מערכת היחסים. יתכן שאת סבורה שעליך להמתין לבן הזוג "הראוי" שיופיע לו פתאום באורח פלא, ואולי את אומרת לעצמך – כשהירח יהיה בזוית מסוימת בשמים, והאדם המושלם יהיה אתי, מצויד במיטב חציו של קופידון ומעוטר בכנפיים של אור, כשפיו נוטף הבטחות נאמנוֹת של אהבה לנצח – רק אז אני אכנע ואשחרר ואתמסר.
אם בעבר נפגעת קצת מעבר לסביר על ידי בן זוג, או על ידי הורה (ובאמת, מי היא זו שלא נפגעה כך?) אינך רוצה לשוב ולהיפגע. התשוקה הפנימית שלך לשחרר סוף סוף ולהתמסר לאהבה עלולה להרגיש לך מעט מפוחדת ומרעידה. "אני לא רוצה להיפגע שוב" את ממלמלת לעצמך, תוך שאת יוצאת עם גברים או נכנסת אל מערכות יחסים, או כמעט מתאהבת.
מתוך האפלה מופיע האור
אני מודה לבני הזוג שלי מן העבר על שעזרו ללבי להיפתח. אני מודה לאחד מהם על שנתן לי את מתנת כאב-הפרידה ושברון-הלב החדים ביותר והפוצעים ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת. היה זה, כמדומני, אז, כשצללתי למצולות הכאב, שקלטתי פתאום שגרוע מזה כבר לא יכול להיות. כן, אפילו האכזבות ושיברונות-הלב עזרו לי בסופו של דבר להתמסר בעומק רב יותר.
רק לאחר שלמדתי לבטוח בחכמתו וביכולת ההנחיה של בן זוגי הנוכחי הפכתי מסוגלת לחוש את הקסם והחדווה שקיימים ביחסים של התמסרות מלאה. כיום אינני מוכנה להתפשר עוד ולחיות באהבה שלא מכילה אותי בשלמות.
למדתי כיצד לא להביט על בן זוגי כאילו הוא היה האויב, כאילו הוא זה שעומד לפגוע בי שוב, באופן כלשהו. נכון, כולנו מאד אנושיים. ובתור שכאלו – אנחנו שוגים ועושים טעויות למכביר, עד שלבסוף כולנו מתים. אבל למה, אני שואלת את עצמי, למה לפעול מתוך אותו מקום פגוע? דמייני לעצמך איזה סוג של אנשים את מושכת אל חייך כשאת באה ממקום של פגיעה. שתי נשמות פצועות הממתינות ליום שבו יופיע שוב הכאב ויאשר את הפחדים, זו איננה התחלה טובה למערכת יחסים...
אז למה אני רוצה להיפתח? כדי לחוות אהבה ברמה של אינטנסיביות ועומק שכל כך מזמינים וכל כך מתגמלים אותך. ממש כמו שזה כה מזמין וכה נפלא להתמסר לריקוד, או לאמבטיה של מים חמים או למעמקיו הירוקים של היער.
כשמה שלו את מייחלת זה קשר מעמקים, מלב אל לב, עם אדם אחר, כשגופך כואב מרוב תשוקה להתאחד באופן מוחלט עם גוף אחר, או אז דבר מלבד ההתמסרות המוחלטת לא יועיל. אם קיימת בך השתוקקות להעמיק את החיבור לאלהים, או לכוח עליון, אז אין כמו היכולת לאהוב דרך ומבעד לאותו אדם אחר כדי להוריד, כדברי השיר, את השמים אל הארץ.
כמובן, אף אדם אחר לעולם לא יוכל לעשות אותך מאושרת באמת. אנחנו הם אלו שאחראים על אהבתנו ועל האכסטזה שלנו. אף אדם מבחוץ לא יוכל להעניק לך את האהבה, שהיא בעצם את בעצמך, כבר עכשיו, תמיד, לעולם ועד. אבל האדם האחר ישקף לך אותך ואת אהבתך בדרכים מאירות.
עם אימון מתאים, שכבת המגננה החיצונית העוטפת את לבבך יכולה להתרפות עוד ועוד,, ממש כמו שריר שתרגול נכון יכול לחזקו. אנחנו זקוקים לאימון ולתרגול, בעיקר באותם מקומות ורגעים שבהם אנו כה מורגלים לפעול מתוך דפוסים של מגננה והסתגרות.
להראות למישהו את לבבך המרגיש והפתוח לרווחה זהו מעשה נפלא של אהבה. אולם זה עשוי להתרחש רק לאחר שאימנת את עצמך לבטוח באנשים, ולדעת מי יכיל אותך באותו אופן מקודש שבו ראוי לך להיות מוכלת.
האופן שבו אני חוויתי את החדווה שבאחדות האקסטאטית של יחסי האהבה היא לא פחות מאשר באמצעות התמסרות מוחלטת לאחר, באופן פתוח לרווחה, ללא כל שמירה ומגננה. לבטוח באופן מוחלט בבן הזוג ובעומקם של היחסים. וההתמסרות הזו במערכת היחסים תגלוש לה באופן טבעי אל תחומים אחרים בחייך ותיתן גם שם את אותותיה.
נשמי עמוק, הישארי פתוחה, ובטחי. אני מברכת אותך במסעך.
