אור השכינה מתפלש בכל

"אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום,
הסתכל בעדן החיים השמימיים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזווית שבחיים, הרוחניים והחומריים, שנגד עיני בשרך, ונגד עיני רוחך...

האהבה שבקרבך - העלה אותה לשורש עוזה ועדנת תפארתה, הרחיבה לכל סרעפותיה, לכל אשד נשמת חי העולמים.

הבט על האורות, בתוכיותם. אל יבלעו נשמתך השמות, הניבים והאותיות, הם מסורים בידך..."

(הראי"ה קוק)

יכולתו של האדם להביט אל המציאות ולראות בה את תוכיותה - את אור השכינה - את האור האלהי הנקבי המצוי בכל, השוחה בכל, המתפלש בכל.

וכדי לראות זאת, צריך לבחור בכך. צריך לרצות בכך, וצריך לתרגל את מה שאומר כאן הרב קוק:

להעלות את האהבה שבתוכנו לשורש הכח שלה, ואז להרחיבה עד שהיא שופעת על הכל.

על האדם לזהות את האהבה שבתוכו וולבחון היטב מה מעורר אותה, ומה עומד מאחורי מה שמעורר אותה ומאחורי מה שמאחורי מה שמעורר אותה, עד שהוא מגיע בהכרתו - וזהו מהפך הכרתי אמיתי - למצב שבו האהבה איננה צמודה עוד לאוביקטים המיצגים אותה בעולם הזה אלא היא חופשית לגדול ולפרוח מעבר להצמדות הגדולה לאותם אובייקטים.

אז ניתן להרחיבה, להניח לה לשטוף את זרימת החיים כולה.

והדברים ארוכים ובעיקר תלויים בתרגול ולא בהבנה אינטלקטואלית גרידא.